הכתר של תלמי ספר ההמשך למטה של סראפיס

הכתר של תלמי

 

 

"קרטר!" צעקתי.

שום דבר לא קרה.

אנבת' נשענה על הקיר, והביטה אל השמים האפורים, כנראה בשביל לראות אם בני נוער קסומים נופלים מהשמיים.

"אתה עושה את זה נכון?" היא שאלה אותי.

"אממ, אני לא יודע, אני די בטוח שאת השם שלו מבטאים קרטר".

"תנסה לטפוח על ההירוגליף עוד פעם"

"זה טיפשי"

"פשוט תנסה את זה".

בהיתי ביד שלי. לא היה אפילו שריד אחד לההירוגליף שקרטר קיין צייר על כף היד שלי לפני כמעט חודשיים.

הוא הבטיח לי שהקסם לא יכול להעלם, אבל בטח עם המזל שלי זה השתפשף בג'ינס שלי או משהו.

טפחתי על כף היד שלי "קרטר, שלום, קרטר. פרסי אל קרטר. קרטר קיין. בדיקה, אחת שתיים שלוש. הדבר הזה דולק?"

עדיין שום דבר.

בדרך כלל אני לא נכנס לפאניקה אם התגבורת לא מופיע. אנבת' ואני היינו בהרבה סיטואציות קשות בלי תגבורת.

אבל בדרך כלל אנחנו לא עומדים על האי גברנר באמצע הוריקן, מוקפים בנחשים יורקי אש.

(האמת היא, שהייתי כבר מוקף בנחשים יורקי אש מקודם, אבל לא עם כנפיים. הכל גרוע יותר עם כנפיים).

"אוקיי" אמרה אנבת' וניגבה את הגשם מהעיניים שלה, שנייה לפני שהם נרטבו שוב "סיידי לא עונה לטלפון ,ההירוגליף של קרטר לא עובד, אני מניחה שאנחנו צריכים לפתור את זה לבד".

"בטח" אמרתי "אבל איך?"

הצצתי מעבר לפינה. מעבר למבצר, הייתה חצר דשא מרובעת בגודל מאה מטרים רבועים, מוקפת בבניינים.

לפי מה שאני זוכר, אנבת' אמרה שהמקום היה מבצר ממלחמת האזרחים.

הבעיה המרכזית שלנו הייתה בחור שעמד באמצע הדשא ועשה קסמים.

הוא נראה כמו אלביס פרסלי, רק נמוך יותר. מתנודד קדימה ואחורה בסקיני ג'ינס שחורים, חולצה כחולה ומעיל עור שחור.

הבלורית השמנונית שלו נראתה חסינה לרוח ולגשם.

בידיים שלו הוא החזיק מגילה ישנה, שנראתה כמו מפת אוצר.

מדי פעם הוא הביט כלפי מעלה וצחק, ובאופן כללי הוא היה דלוק על מצב מטורף.

אם זה לא היה מספיק מפחיד, מסביבו עופפו שישה נחשים(מעופפים), יורקים להבות בגשם.

מעלינו, ברקים הבזיקו, רעם הרעיד את השיניים שלי.

אנבת' הצמידה אותי לקיר.

"זה חייב להיות סתנה" היא אמרה "המגילה שהוא קורא ממנה נקראת ספר תחות, לא משנה איזה לחש הוא מטיל, אנחנו חייבים לעצור אותו".

בנקודה הזאת כדאי לי לחזור אחורה ולהסביר מה לכל הרוחות קורה כאן.

רק בעיה אחת: לא הייתי בטוח מה לכל הרוחות הולך כאן.

לפני חודשיים, נלחמתי בתנין ענק בלונג-איילנד. ילד בשם קרטר קיין הופיע, אמר שהוא קוסם,

ועזר לי בכך שהוא פוצץ דברים עם הירוגליפים והפך ללוחם זוהר ענקי עם ראש תרנגולת.

ביחד הבסנו את הקרוקודיל, שקרטר הסביר שהוא הבן של סובק, אל התנינים המצרי.

קרטר הניח שכל מיני דברים מצריים-יוונים מוזרים קורים. (דא, בחיים לא הייתי מנחש.)

הוא כתב הירוגליף קסום על היד שלי ואמר לי לקרוא לו אם אני אי פעם אצטרך עזרה.

נריץ קדימה לחודש הקודם: אנבת' נתקלה באחותו של קרטר, סיידי קיין, ברכבת לרוקוויל. הם נלחמו באיזה אל בשם סראפיס,

שהיה לו מקל בעל 3 ראשים, וקערת דגנים בתור כובע. אחר כך, סיידי סיפרה לאנבת' שקוסם עתיק בשם סתנה אולי עומד מאחורי כל הדברים המוזרים האלה.

מתברר שסתנה חזר מהמתים, גנב ספר סופר עוצמתי בשם ספר תחות ושיחק עם קסם יווני ומצרי, מקווה למצוא דרך להפוך לאל בעצמו.

סיידי ואנבת' החליפו מספרי טלפון וסיכמו להישאר בקשר.

היום, ארבעה שבועות לאחר מכן, אנבת' הופיעה בדירה שלי בבוקר והכריזה שהיה לה חלום רע, חיזיון מאמא שלה.

(דרך אגב : אמר שלה היא אתנה, אלת החוכמה. אבא שלי הוא פוסידון, אנחנו חצויים יוונים. חשבתי שכדאי לי להזכיר את זה, אתם יודעים, סתם ככה).

אנבת' החליטה שבמקום ללכת לקולנוע, אנחנו צריכים לבלות את השבת בלחצות את מהנהטן ולקחת סירה אל  האי גברנר- איפה שאתנה אמרה לאנבת' שכל הצרות מתרחשות.

ברגע שהגענו לשם,  התחיל הוריקן מטורף. כל בני התמותה התחפפו משם, משאירים אותי ואת אנבת' במבצר הישן להתמודד עם אלביסים משוגעים ונחשי מוות מעופפים.

נשמע לכם הגיוני?

גם לי לא.

"כובע ההיעלמות שלך" אמרתי  "הוא עדיין עובד, נכון? אולי אני אסיח את דעתו של סתנה ואת תתגנבי מאחוריו? את תוכלי להפיל את הספר מהידיים שלו."

אנבת' כיווצה את הגבות שלה. אפילו ששיער הבלונדיני שלה היה מרוח על הפנים שלה, היא נראתה חמודה. העיניים שלה היו באותו הצבע של ענני הסערה.

"סתנה הוא לכאורה הקוסם הגדול בעולם" היא אמרה "אולי הוא יהיה מסוגל לראות דרך ההיעלמות. בנוסף, אם תרוץ לשם הוא ככל הנראה יחשמל אותך עם הלחש שלו. ותסמוך עליי, קסם מצרי זה לא משהו שאתה רוצה להתחשמל ממנו."

"אני יודע, קרטר פגע בי פעם אגרוף עם אגרוף כחול זוהר ענקי. אבל אם אין לך רעיון טוב יותר...".

לרוע המזל, היא לא הציעה אחד.

היא משכה את כובע הבייסבול  שלה מהתיק.

"תן לי יתרון של דקה, תנסה להוריד קודם את הנחשים המעופפים האלו. הם יכולים להיות מטרות קלות יותר".

"קיבלתי" הוצאתי עט, מה שלא כל כך נשמע כמו נשק מרשים, אבל זה נהפך לחרב קסומה כשאני לוחץ עליו. 

"להב מארד שמימי יהרוג אותם?"

אנבת' קימטה את מצחה "זה אמור. לפחות... פגיון הארד שלי עבד על המטה של סראפיס. כמובן, הפגיון היה עשוי ממטה מצרי אז...."

"אני מקבל כאב ראש. לרוב כשאני מקבל כאב ראש זה הזמן להפסיק לדבר ולתקוף משהו".

"בסדר. רק תזכור: המטרה המרכזית שלנו היא להשיג את המגילה הזאתי. לפי מה שסיידי אמרה, סתנה יכול להשתמש בה כדי להפוך את עצמו לבן אלמוות".

"מובן. אף בחור רע לא הופך לבן אלמוות במשמרת שלי".

נישקתי אותה, בגלל  ש-א. כשאתה חצוי שהולך לקרב, כל נשיקה אולי תהיה האחרונה שלך, ו-ב. אני אוהב לנשק אותה.

"תיזהרי".

היא חבשה את כובע הבייסבול שלה ונעלמה.

הייתי שמח להגיד לכם שאני הלכתי והרגתי את הנחשים, ואנבת' דקרה את אלביס בגב ולקחה את המגילה שלו, והלכנו הביתה שמחים.

היית מצפה שמדי פעם דברים יעבדו כמו שתכננת.

אבל לאאאאא.

נתתי לאנבת' כמה שניות להתגנב אל תוך החצר.

ואז לחצתי על העט שלי, ואנקלוסמוס צמחה לגודל מלא, להב חד באורך מטר של ארד שמימי.

התגלגלתי לחצר ושיספתי את הנחש הכי קרוב, שני החצאים רק נחתו בדשא הרטוב,המחצית עם כנפיים עופפה סביב ללא מטרה.

אלביס המשוגע לא שם לב. הוא המשיך להתנדנד קדימה ואחורה, שקוע במגילה שלו, אז התקדמתי עוד לתוך החצר ושיספתי עוד נחש.

לרוב אני נשאר יבש כשאני טובל במים, אבל גשם הוא עניין יותר מסובך. הוא עקצץ בעורי ונכנס לעיניים שלי.

ברקים הבזיקו. עד שהראייה שלי התבהרה, שני נחשים זינקו משני הצדדים שלי והספקתי לקפוץ לפני שהם נשפו אש.

לידיעתכם, זה קשה לקפוץ אחורה כשאתם מחזיקים חרב. זה אפילו יותר קשה כשהאדמה בוצית.

בקצרה: החלקתי ונפלתי על התחת.

להבות הבליחו מעל הראש שלי. שני הנחשים דאו מעליי כאילו הם יותר מידי מופתעים כדי לתקוף עוד פעם. הם בוודאי תהו, האם הבחור הזה נפל כרגע על התחת שלו בכוונה? כדאי לנו לצחוק לפני שנהרוג אותו? זה יהיה מרושע?

לפני שהם יכלו להחליט מה לעשות, אלביס המשוגע צעק "תעזבו אותו!"

הנחשים דאו להצטרף אל אחיהם, שעופפו עשרה מטרים מעל סתנה.

רציתי לעמוד ולהתמודד עם סתנה אבל לישבן שלי היו תוכניות אחרות, הוא רצה להישאר במקום וממש לכאוב. תחתים הם כאלה לפעמים. הם יכולים להיות כאלה, טוב..תחת.

סתנה גלגל את המגילה שלו. הוא התקרב אליי, הגשם  נחצה מעליו כמו וילון גדול.

הנחשים המעופפים שלו עקבו אחריו, נושפים אש שנהפכה לאדים בגשם.

"שלום!" סתנה נשמע כל כך נורמאלי וידידותי שידעתי שהסתבכתי "אתה חצוי אני מניח?"

תהיתי איך סתנה יודע את זה. אולי הוא יכול להריח הילת חצויים באותה צורה שמפלצות יווניות יכולות. 

או שאולי החברים שלי האחים שוד כתבו על המצח שלי בטוש בלתי מחיק 'אני חצוי' ואנבת' החליטה לא לספר לי.

זה קורה לעיתים קרובות.

החיוך של סתנה גרם לפנים שלו להיראות אפילו עוד יותר מוזרות. צבע כהה הקיף את העיניים שלו, משווה לו מבט רעב, פראי.

על צווארו הייתה שרשרת זהובה של חישוקים שלובים, ומהאוזן השמאלית שלו התנדנד משהו שנראה כמו עצם אנושית.

"אתה בטח סתנה" הצלחתי לקום על הרגליים שלי בלי להרוג את עצמי. "השגת את התלבושת בזאת בחנות ליל כל הקדושים?"

סתנה גיחך. "תראה, שום דבר אישי, אבל אני קצת עסוק כרגע. אני הולך לבקש ממך ומהחברה שלך לחכות קצת עד שאני אגמור את הכישוף, אוקיי? 

כשאני אזמן את הסרט נוכל לפטפט

ניסיתי להיראות מבולבל, שזו אחת ההבעות הכי משכנעות שלי. "איזו חברה? אני לבד.  ולמה אתה מזמן סרט?"

"הסרט"  סתנה ליטף את הבלורית שלו "הכתר האדום של מצריים התחתונה. ובקשר לך ולחברה שלך..."

הוא הסתובב והצביע מאחוריו צועק משהו כמו "שאן-הא!"

הירוגליף אדום הופיע באוויר איפה שאנבת' הופיעה:

אנבת' נהפכה לנראית. מעולם לא ממש ראיתי אותה לובשת את כובע הבייסבול שלה מקודם,

בגלל שהיא נעלמה כל פעם שהיא שמה אותו, אבל הנה היא הייתה- עם עיניים פעורות מהפתעה, קפואה באמצע התגנבות .

לפני שהיא יכלה להגיב,  ההירוגליף האדום הפך לחבלים שנראו כמו ליקריץ' וקשרו אותה בכוח רב כל כך עד שהיא נפלה.

"הי!" צעקתי "תשחרר אותה!"

סתנה חייך "קסם היעלמות, בבקשה. אני השתמשתי בכישופי היעלמות מאז שהפירמידות נבנו.

כמו שאמרתי, זה שום דבר אישי, חצוי. פשוט אני לא יכול  לבזבז מספיק אנרגיה כדי להרוג אתכם.... לפחות לא עד שהזימון נגמר. אני מקווה שאתם מבינים".

הלב שלי דפק. ראיתי קסם מצרי לפני זה, כשקרטר עזר לי להילחם בקרוקודיל הענק בלונד איילנד,

אבל לא היה לי מושג איך לעצור את זה, ולא יכולתי לעמוד ולראות את זה מופעל נגד אנבת'.

הסתכלתי על סתנה.

הוא פשוט נופף בידו ומלמל  "הו-אי"

עוד הירוגליפים טיפשיים הבהבו מולי.

נפלתי על הפנים.

הפנים שלי לא העריכו את זה. קיבלתי בוץ לנחיריים ודם בפה כי נשכתי את הלשון שלי.

כשמצמצתי, הירוגליפים אדומים הופיעו עלהעפעפיים שלי.

גנחתי "היי מה זה הלחש הזה?"

"ליפול" אמר סתנה "אחד מהאהובים עליי". אל תקום. אתה רק תפגע בעצמך יותר".

"סתנה!" אנבת' צעקה דרך הסערה "תשיב לי. אתה לא יכול להפוך את עצמך לאל. זה לא יעבוד. אתה רק תשמיד-"

החבלים התהדקו סביב הפה של אנבת'.

"אני מעריך את הדאגה שלך" אמר סתנה "באמת. אני כן. אבל פתרתי את זה.

הקטע עם  סראפיס? שהשמדת את האל בן התערובת שלי? למדתי קצת מזה. רשמתי הערות מצוינות."

אנבת' נאבקה לשווא.

רציתי לרוץ אליה, אבל הייתה לי הרגשה שאני אגמור עם הפנים בבוץ עוד פעם.

הייתי צריך לשחק בחוכמה. מה שלא היה הסגנון הרגיל שלי.

ניסיתי לייצב את הנשימה שלי. התגלגלתי מצד לצד. רק כדי לראות אם אני יכול.

"אז אתה צפית במה שקרה בחוף רוקוויל?" שאלתי את סתנה.  "כשאנבת'  וסיידי הביסו את סראפיס, הכל היה ניסוי בשבילך?"

"כמובן!" סתנה נראה מאוד מרוצה מעצמו. "אני רשמתי את הלחשים שסראפיס השתמש בהם כדי לנסות להקים לתחייה את המגדלור של אלכסנדריה.

זה היה רק עניין של הצלבה עם הקסם הישן יותר בספר תחות, וואלה!  מצאתי את שילוב הכשפים המושלם כדי להפוך את עצמי לאל. זה הולך להיות נהדר. חכו ותראו!"

הוא פתח את המגילה שלו והתחיל לכשף עוד פעם.

 הזוחלים המכונפים שלו הסתחררו בגשם. ברקים הבזיקו. האדמה רעדה.

משמאלו של סתנה,  בערך חמישה מטרים ממני, הדשא נחצה לשניים.

גייזר של להבות עף ממנו למעלה, והנחשים המעופפים עפו ישר לתוכו.

אדמה, אש, גשם וזוחלים הסתחררו לטורנדו של אלמנטים, מתמזגים לצורה אחת ענקית: קוברה מפותלת עם ראש אישה.

הראש שלה היה מינימום ברוחב שני מטרים.

העיניים שלה נצנצו כמו אבני אודם. לשון מפוצלת הצליפה מבין שפתיה, והשיער הכהה שלה היה שזור עם חוטי זהב.

היה מונח על ראשה,  סוג של כתר-  מין  קופסא אדומה עם קישוט מסולסל מקדימה.

עכשיו, אישית אני לא מעריץ של נחשים ענקיים, במיוחד כאלה עם ראשיים אנושיים וכובעים אדיוטיים.

אם אני הייתי מזמן את הדבר הזה, הייתי שולח אותו חזרה, סופר מהר.

אבל סתנה רק גלגל את המגילה שלו, החליק אותה לכיס הג'קט שלו  וגיחך "אדיר!".

אשת הנחש סיננה "איך אתה מעז לזמן אותי?  אני וואדג'ת, מלכת הקוברות, המגנה של מצריים התחתונה, התעלומה הנצחית של-"

"אני יודע!" סתנה מחא כפיים "אני מעריץ ענקי!"

זחלתי לכיוון אנבת'. לא שיכולתי לעזור הרבה עם כישוף הנפילה שממשיך להפיל אותי,

אבל רציתי להיות קרוב אליה אם משהו יקרה עם מלכת הקוברה הנצחית של המה שזה לא יהיה בלה, בלה, בלה.

אולי יכולתי לפחות לקרוע את החבלים של אנבת' עם אנקלוסמוס ולתת לה איזשהו סיכוי להילחם.

"אוו, זה כזה אדיר" סתנה המשיך. הוא שלף משהו מהג'ינס שלו...טלפון נייד.

האלה חשפה את הניבים שלה. היא ריססה את סתנה בעננה של משהו ירוק-אני מניח שרעל- אבל הוא דחה את זה כמו שחרטום  דוחה חום.

המשכתי לזחול לכיוונה של אנבת', שנאבקה בחוסר אונים בחבלי הליקריץ' האדומים שלה.

העיניים שלה הבזיקו בתסכול. היא שונאת להיות חסרת אונים יותר מכל דבר אחר.

"אוקיי איפה הסמל של המצלמה?" סתנה גישש בטלפון שלו "אנחנו חייבים להצטלם ביחד לפני שאני משמיד אותך".

"משמיד אותי?" תהתה אלת הקוברה. היא הסתערה על סתנה אבל משב פתאומי של רוח וגשם דחף אותה אחורה.

הייתי במרחק 3.5 מטרים מאנבת' . אנקלוסמוס זהרה בזמן שגררתי אותה בבוץ.

"בואו נראה" סתנה הקיש על הטלפון שלו "מצטער, זה חדש לי. אני מלפני הספירה. או, אוקיי. לא.לעזאזל!.

לאיפה המסך נעלם? או, נכון! האנשים המודרנים קוראים לזה סנאפי?"  הוא נשען לעבר אלילת הקוברה, החזיק את המצלמה וצילם תמונה. "הצלחתי!"

"מה המשמעות של זה?" וואדג'ת נהמה "אתה מעז לעשות סלפי אם אלת הקוברה?!"

"סלפי!" אמר סתנה "נכון! תודה. ועכשיו אני אקח את הכתר שלך ואמחה את קיומך. מקווה שלא אכפת לך."

"מה?" אלת הקוברה נהמה וחשפה את הניבים שלה עוד פעם, אבל הרוח והגשם הידקו אותה כמו חגורת בטיחות.

סתנה צעק משהו בערבוב של יוונית עתיקה  ומצרית. כמה מהמילים היווניות הבנתי: נשמה ומיזוג ואולי חמאה (כנראה שטעיתי בנוגע לאחרון).

אלת הקוברה התחילה להתעוות.

הגעתי לאנבת' בדיוק כשסתנה גמר את הכישוף שלו.

אלת הקוברה קרסה, עם הצליל של הקשית הגדולה בעולם גומרת את המילקשייק הכי גדול בעולם.

וואדג'ת נשאבה לתוך הכתר האדום שלה, ביחד עם ארבעת הנחשים המעופפים של סתנה.

הכתר נפל לתוך המכתש הבוצי .

סתנה צחק בתענוג "מושלם!".

הייתי מסכים, אם שהוא אומר מושלם הוא מתכוון ליפול על התחת שלך  ולהקיא תוך כדי שאני מנסה לשחרר את אנבת' מחבלי הלקריץ האדומים שלה.

סתנה טיפס לתוך המכתש כדי ל קחת את הכתר בזמן שאני חתכתי בטירוף את הכבלים של אנבת'.

הצלחתי לשחרר רק את מחסום הפה שלה לפני  שנשמע קול כמו של צופר אוויר.

האוזניים שלי התפוקקו, הראייה שלי נעשתה שחורה.

כשהצליל נעלם והסחרחורת דהתה. סתנה עמד עם פנים אלינו. "החבלים צורחים כשחותכים אותם" הוא ייעץ "אני מניח שהייתי צריך לציין את זה".

אנבת' התפתלה, מנסה לשחרר את כבלי הידיים שלה. "מה- מה עשית לאלת הקוברה?"

"הזאת אם הניבים? אה"  סתנה הקיש על הקישוט המסולסל בקדמת הכתר  "מחקתי את קיומה. עכשיו לי יש את הכוח של מצריים התחתונה".

"אתה...השמדת אלה" אמרתי.

"כן!" מהג'קט שלו, הוא משך את ספר תחות ונפנף בו מולנו "מדהים איזה סוג של ידע יש כאן. לפתולמי הראשון היה את הידע איך להפוך את עצמו לאל,

אבל עד שהוא נעשה המלך של אלכסנדריה קסם מצרי היה חלש ודליל.  בהחלט לא הייתה לו גישה לחומרים יקרי ערך כמו ספר תחות. עם המותק הזה, אני יכול לעשות הכל 

ועכשיו כשיש לי את הכוח של מצריים התחתונה-" 

"תן לי לנחש" אמרה אנבת' "עכשיו המטרה שלך היא הכתר של מצריים העליונה. אתה תחבר אותם ביחד ותשלוט בעולם".

הוא גיחך. "ילדה חכמה. אבל קודם אני צריך להשמיד את שניכם. שום דבר אישי. פשוט כשעושים קסם תערובת יווני –מצרי, גיליתי שדם חצויים הוא זרז מצוין, עכשיו אם רק לא תזוזו-"

זינקתי קדימה ודקרתי אותו עם החרב שלי.

למרבה הפלא, אנקלוסמוס עברה ישר במעיים שלו.

אני מצליח בזה רק לעיתים רחוקות כל כך אז פשוט עמדתי שם, המום, היד שלי רועדת על הניצב.

"ואוו." סתנה הביט על הדם זורם על החולצה הכחולה שלו "עבודה יפה."

"תודה" ניסיתי לשלוף את אנקלוסמוס, אבל היה נראה שהיא תקועה "אז...אתה יכול למות עכשיו, אם זה לא יותר מידי טרחה בשבילך?".

סתנה חייך בהתנצלות "בקשר לזה...אני מעבר ללמות כרגע." הוא טפח על הלהב "אתה מבין? אני חושש שכל מה שאתה יכול לעשות זה רק לחזק אותי.

הכתר האדום שלו התחיל לזהור.

לשם שינוי, האינסטינקטים שלי הצילו את חיי. למרות הכישוף שסתנה הטיל עליי, איכשהו הצלחתי לקום על הרגליים, לתפוס את אנבת' ולגרור אותה רחוק ככל האפשר מסתנה.

ירדתי לקרקע מתחת לקשת לבנים כששאגה אדירה הרעידה את האדמה. עצים נעקרו. חלונות התנפצו. לבנים נתלשו מהקיר, וכל דבר שנראה באופק דהר לעבר סתנה כאילו הוא המרכז החדש של כוח הכבידה. אפילו הכבלים הקסומים של אנבת' נתלשו ממנה. נדרש לי כל כוחותיי כדי להחזיק אותה ביד אחת בזמן שהיד השנייה מחזיקה בפינה של הבניין.

עננים של פסולת עופפו מסביב לסתנה. עץ, אבן וזכוכית מתאדים כשהם נספגים לגופו של סתנה.

כשכוח המשיכה חזר למצב הנורמלי, הבנתי שהשארתי משהו חשוב מאחור.

"היי!" קמתי , הרגליים שלי רועדות "אכלת את החרב שלי!"

הקול שלי נשמע צווחני – כמו ילד קטן שבדיוק גנבו לו את הכסף לארוחת הצהריים.

העניין הוא, אנקלוסמוס הייתה הרכוש הכי יקר שלי. היה לי אותה הרבה זמן. היא ליוותה אותי בהרבה קרבות.

איבדתי את החרב שלי הרבה פעמים בעבר, אבל היא תמיד הופיע מחדש בצורת עט בכיס שלי. הייתה לי הרגשה שזה לא הולך לקרות הפעם. בהתחשב בעובדה שזה נשאב לגוף של סתנה ביחד עם לבנים, זכוכית שבורה, וכמה מטרים מרובעים של דשא.

סתנה הרים את כפות ידיו "מצטער על זה. אני אלוהי. אני צריך לאכול"

הוא הטה את ראשו למעלה, כאילו הוא מקשיב למשהו בסערה. "פרסי ג'קסון. מעניין. והחברה שלך, אנבת' צ'ייס. לשניכם היו הרפתקאות מעניינות. אתם תהיו מזון מעולה עבורי!"

אנבת'  נאבקה לעמוד על רגליה. "איך אתה יודע את השמות שלנו?"

"אה, אתה יכול ללמוד הרבה על מישהו מאכילת רכושו האישי."

סתנה טפח על הבטן שלו. "עכשיו, אם לא אכפת לכם, אני צריך להשמיד את שניכם. לא לדאוג, המהות שלכם תחיה כאן לנצח כאן לידי... אה, בלבלב, אני חושב."

החלקתי את היד שלי לתוך ידה של אנבת'.

אחרי כל מה שעברנו- לא יכולתי לתת לחיינו להסתיים ככה, על ידי אלביס מטורף עם כובע מוזר.

שקלתי את האפשרויות שלי- התקפה ישירה או נסיגה אסטרטגית. רציתי להכניס לסתנה אגרוף בעיניי המסקרה שלו, אבל אם אני אצליח להביא את אנבת' לחוף נוכל לקפוץ לנמל. בהיותי הבן של פוסידון, ידי תהיה על העליונה. נוכל להתארגן, אולי לחזור עם כמה עשרות חברים חצי אלוהים ועם כמה תותחים כבדים.

לפני שיכולתי להחליט, משהו רנדומלי לחלוטין שינה את המצב.

גמל בגודל מלא נפל מהשמים ומעך את סתנה לפיתה.

"סיידי!" אנבת' קראה.

לחלקיק שניה חשבתי שהיא קוראת לגמל סיידי, ואז הבנתי שהיא מסתכלת למעלה, איפה ששני בזים הסתחררו מעל החצר.

הגמל שאג והפליץ, מה שגרם לי להעריך אותו עוד יותר.

למרבה הצער לא היה לנו זמן להיות חברים. העיניים של הגמל התרחבו, הוא השמיע קול של בהלה ונעלם בתוך החול.

סתנה עלה מערימת האבק. הכתר שלו היה מוטה. הז'קט השחור שלו היה מכוסה פלומת גמל, אבל הוא נראה ללא פגע.

"זה היה גס רוח." הוא העיף מבט בשני הבזים שכעת צללו לעברו. "אין לי זמן לשטויות האלה."

בדיוק כששני הבזים עמדו לקרוע את הפרצוף שלו, סתנה נעלם במערבולת של גשם.

הבזים נחתו והפכו לשני בני נוער. מימין עמד החבר שלי קרטר קיין, נראה שנוח לו בפיג'מת הלחימה שלו העשויה פשתן בצבע בז', עם שרביט שנהב מעוקל ביד אחת וחרב בצורת סהר ביד השנייה. משמאל עמדה נערה בלונדינית צעירה במקצת, שהנחתי שהיא אחותו, סיידי. הייתה לה פיג'מת פשתן שחורה, פסים כתומים בשיער, מטה מעץ לבן ומגפיים צבאיות מוכתמות בבוץ.

מבחינה פיזית, לא היה שום דמיון בין השניים. גוון העור שלך קרטר היה נחושתי, השיער שלו היה שחור ומתולתל והפנים שלו עטו הבעה רצינית. לעומת זאת, סיידי הייתה בהירה עם עיניים כחולות וחיוך עקום מלא שובבות שמיד הבנתי שהיא יכלה בקלות מאוד להיות בת הרמס במחנה החצויים.

מצד שני, יש לי קיקלופ ושני בני ים בתור אחים, לא עמדתי להגיב על חוסר הדמיון בין בני משפחת קיין.

אנבת' נאנחה בהקלה "אני כל כך שמחה לראות אותך."

היא חיבקה את סיידי חיבוק גדול.

קרטר ואני הסתכלנו אחד על השני.

"היי, אחי." אמרתי "אני לא מתכוון לחבק אותך."

"זה בסדר" אמר קרטר "מצטער שאיחרנו, הסערה בלבלה את הקסם המאתר שלנו."

הנהנתי כאילו היה לי מושג מה זה קסם מאתר "אז החבר הזה שלכם, סתנה… הוא סוג של לכלוך שצריך לנגב."

סיידי נחרה "אתה אפילו לא יודע חצי. הוא נתן לכם מונולוג מועיל של נבלים? חשף את התוכניות המרושעות שלו, אמר לאן הוא הולך, דברים כאלה?"

"טוב, הוא השתמש במגילה, הספר של תחות," אמרתי "הוא זימן אלילת קוברה מרושעת, טרף את המהות שלה ולקח את הכובע האדום שלה."

"אוי לא," אמרה סיידי "הכתר של מצריים העליונה יהיה הבא."

קרטר הנהן "ואם הוא יצליח לחבר את שני הכתרים ביחד-"

"הוא יהפוך לבן אלמוות," ניחשה אנבת' "אל חדש לגמרי. ואז הוא יתחיל לשאוב את כל הקסם היווני והמצרי בעולם."

"והוא אכל את החרב שלי," אמרתי "אני רוצה אותה בחזרה."

כל השלושה בהו בי.

"מה?" אמרתי "אני אוהב את החרב שלי."

קרטר תקע את החרב והשרביט שלו בחגורתו. "תספרו לנו על כל מה שקרה. בפרטי פרטים."

בזמן שדיברנו, סיידי מלמלה איזה כישוף, והגשם התכופף סביבנו כאילו היינו מתחת למטרייה ענקית בלתי נראית. טריק נחמד.

לאנבת' היה זיכרון יותר טוב, כך שהיא עשתה את רוב ההסברים על הקרב שלנו עם סתנה, האמת היא שלדעתי לקרוא לזה קרב היה נדיב מצידה.

כשסיימה, קרטר כרע וסימן כמה הירוגליפים בבוץ.

"אם סתנה מקבל את הכתר הלבן אנחנו גמורים, הוא מהווה את הכתר של תלמי ו-"

"חכה רגע," אמרתי "יש לי סבלנות נמוכה למילים מסובכות. אתה יכול להסביר מה קרה, כאילו, במילים רגילות?"

קרטר קימט את מצחו. "הצ'נט הוא הכתר הכפול של מצריים, בסדר? המחצית התחתונה היא הכתר האדום, המדבר. זה מייצג את הממלכה התחתונה. החלק העליון הוא הכתר הלבן של הממלכה העליונה."

"אתה לובש אותם ביחד" אמרה אנבת' "ואתה הפרעה של כל מצרים."

"אלא שבמקרה הזה," אמרה סיידי "החבר המכוער שלנו סתנה יוצר את הכתר של תלמי."

"אוקיי ... "עדיין לא הבנתי אבל הרגשתי כאילו אני צריך לפחות להעמיד פנים שאני מבין "תלמי לא היה יווני?"

"כן, "אמר קרטר. "אלכסנדר הגדול כבש את מצרים. ואז הוא מת. הגנרל שלו, תלמי השתלט על מצרים והכריז על עצמו כאל מלך, כמו הפרעונים הזקנים, וניסה לערבב בין דת יוונית ומצרית, ובנוסף הוא ניסה להפוך את עצמו לאל באמצעות קסם יווני ומצרי. זה לא עבד, אבל -

"סתנה שכלל את הנוסחה", ניחשתי "ספר תחות הזה נותן לו איזה קסם למנויים בלבד."

סיידי מחאה לי כפיים "אני חושבת שיש לך את זה, סתנה מנסה לשחזר את הכתר של תלמי, אבל הפעם הוא יעשה את זה כמו שצריך, והוא יהפוך לאל."

"וזה רע."אמרתי "אז ... מי הייתה הקוברה?"

"ואדג'ט, "אמר קרטר "האפוטרופוס של הכתר האדום".

"ויש אפוטרופוס של הכתר הלבן?" שאלה אנבת'.

"נחבת, אלת הנשר. אני לא כל כך אוהב אותה..."אמר קרטר "אבל אני מניח שנצטרך למנוע ממנה להיאכל. טוב אז מאחר סתנה רוצה את הכתר העליון של הממלכה, הוא כנראה ילך דרומה, פולחן זה דבר סמלי ".

"הכתר לא שייך לצפון מצרים? "שאלתי.

סיידי גיחכה "פשוט כי במצרים, למעלה זה דרומה, כי הנילוס זורם מדרום לצפון ".

"יופי, "אמרתי "אז כמה רחוק אנחנו מדברים על ברוקלין? אנטארקטיקה? "

"אני לא חושב שהוא ירחיק לכת עד כדי כך." קרטר קם על רגליו וסקר את האופק. "המפקדה שלנו בברוקלין. ואני מניח שמנהטן היא המרכז של היוונים, נכון? לפני זמן רב רמז דודי איימוס על כך ".

"טוב, כן, "אמרתי. הר האולימפוס מרחף מעל האמפייר סייט אז -

"הר האולימפוס" - סאדי מיצמצה - "מרחף מעל ... כמובן, למה לא? אני חושבת שמה שאחי מנסה לומר הוא שאם סתנה רוצה ליצור כח חדש, למזג את היוונים והמצרים -

"הוא ימצא מקום בין ברוקלין למנהטן, "אמרה אנבת'.

"כמו פה, באי גוברנצ'רס".

"בדיוק, "אמר קרטר "והוא יצטרך לנהל את הפולחן של הכתר השני מדרום לנקודה זו, אבל זה לא צריך להיות כל כך רחוק. אם אני הייתי הוא-"

"ואנחנו שמחים שאתה לא"

"- אני אשאר באי גוברנצ'רס. אנחנו בצד הצפוני עכשיו, אז... מישהו יודע מה יש בצד השני?"

"אף פעם לא הייתי פה," אמרה אנבת' "אבל אני חושב שיש שם פארק".

"איזה כיף!" אמרה סיידי תוך כדי שהיא מרימה את המטה שלה, שמייד התחיל לבעור באש לבנה "מי לא רוצה לעשות פיקניק בגשם?"

"סתנה מסוכן, "אמרה אנבת' "אנחנו לא יכולים פשוט ללכת לשם, אנחנו צריכים תוכנית.''

"היא צודקת," אמר קרטר.

"אבל אנחנו תמיד פשוט הולכים לשם," אמרתי "המהירות היא העיקר, לא?"

"תודה, "מלמלה סידי.

"לפעול בחכמה זה גם חשוב, "אמרה אנבת'.

"בדיוק," אמר קרטר "אנחנו צריכים להבין איך לתקוף".

סיידי גלגלה את עיניה. "בדיוק כפי שחששתי, עם שני אלה ביחד... אנחנו נמות תוך כדי שאנחנו מתכננים תוכנית איך לא למות"

גם אני הרגשתי כך, אבל אנבת' הביטה בי במבט כועס, ואני מכיר אותה כבר הרבה זמן אוי בשם זאוס, כדאי באמת שאני יפסיק להתווכח.

"אולי נתכנן בזמן שאנחנו הולכים לשם?" אמרתי. "אנחנו יכולים ללכת ממש ממש לאט ".

"סגרנו, "אמר קרטר.

התחלנו לרדת מהגבעה, בצד הדרך היה שורה של בניינים מהודרים (מגורי הקצינים?)

הגשם המשיך לרדת, אבל "המטריה" של סיידי הלכה ביחד אתנו.

אנבת' וקרטר השוו בין המחקרים שהם עשו. הם דיברו על תלמי ועל ערבוב הקסם היווני והמצרי.

באשר לסיידי, היא לא התעניינה באסטרטגיה. היא קפצה משלולית

לשלולית במגפי הלחימה שלה, זמזמה לעצמה, ובאופן כללי התנהגה כמו ילדה קטנה.

מדי פעם היא שלפה חפצים אקראיים מתרמיל הגב שלה: חיות משעווה

פסלונים, מחרוזת, חתיכת גיר, שקית צהובה של ממתקים.

היא הזכירה לי מישהו ...

ואז הבנתי, היא נראת כמו גרסה צעירה יותר של אנבת', אבל

התזוזה וההיפראקטיביות  שלה הזכירו לי את... טוב, אותי. אם לי ולאנבת תיוולד בת, אולי היא היתה דומה מאוד לסיידי.


וואו.


זה לא כאילו לא חשבתי על ילדים לפני כן. אבל  אם אתה תצא עם מישהי במשך שנה שלמה, זה כנראה יתחבא בחלק האחורי של המוח שלך איפשהו, לא?  

אבל עדיין - אני בקושי בן שבע-עשרה. אני לא מתכוון לחשוב על זה יותר מדי ברצינות.  אני חצוי על בסיס יומיומי, אני אמור להיות עסוק רק בניסיון להישאר בחיים. 

ובכל זאת, כשהסתכלתי על סיידי, יכולתי לדמיין שיום אחד אולי יהיה לי ילדה שנראית כמו אנבת' ומתנהגת כמוני - גיהינום קטן וחמוד שמקפץ בשלוליות ומכסח עם גמלים קסומים. 

כנראה בהיתי בה, כי סיידי קימטה את מצחה. "מה?"

"שום דבר, "אמרתי במהירות.

קרטר דחף אותי. "האם הקשבת?"

"כן. לא. מה?"

אנבת' נאנחה. "פרסי, להסביר לך דברים כמו להרצות לגרביל."

"היי, חכמולוגית, אל תתחיל איתי".

"מה שלא יהיה, מוח אצה. רק אמרנו שנצטרך לשלב כוחות.

"לשלב כוחות ... "טפחתי על הכיס שלי, אבל אנקולומוס לא הופיע

. לא רציתי להודות עד כמה התעצבנתי מזה .

בטח, יש לי אמצעי לחימה אחרים. אני יכול לעשות גלים (פשוטו כמשמעו) ולפעמים אפילו ליצור הוריקן נחמד. אבל החרב שלי היתה חלק גדול מהלחימה שלי.   בלעדיה הרגשתי חסר אונים.

"איך אנחנו משלבים כוחות?"

קרטר חייך חיוך שובב שגרם לו להיראות יותר כמו אחות שלו. "אנחנו הופכים את האסטרטגיה של סתנה נגדו. הוא משתמש בקסם מצרי ויווני יחד, נכון? אנחנו עושים אותו דבר ".

אנבת' הינהנה. "התקפות בסגנון יווני לא יעבדו. ראית מה סתנה עשתה לחרב שלך. וגם קרטר די בטוח שהלחשים המצריים הרגילים לא מספיקים. אבל אם נוכל למצוא דרך לשלב את שניהם ביחד-"

"אתה יודע איך לשלב את שניהם ביחד?" שאלתי.

נעליו של קרטר שקעו בבוץ. "טוב ... לא בדיוק."

"זה פשוט "אמרה סיידי.  "קרטר, תן את השרביט שלך לפרסי".

"למה?"

"פשוט תעשה את זה, אנבת', את זוכרת מה קרה כשנלחמנו בסראפיס?"

"נכון!"עיניה של אנבת' אורו. " תפסתי את השרביט של סיידי וזה הפך לפגיון שעשוי מארד שמימי, בדיוק כמו הפגיון הישן שלי, והוא הצליח להשמיד את סראפיס. אולי נוכל ליצור עוד נשק יווני מנשק מצרי, רעיון טוב סיידי!"

"אתה רואה קרטר? לא צריך להשקיע שעות בתכנון ובמחקר בשביל רעיונות מבריקים, עכשיו תן לפרסי את השרביט."

ברגע שהחזקתי את השרביט, הרגשתי כאילו סגרתי מעגל חשמלי. ניסיתי להפיל את השרביט, אבל לא יכולתי. דמעות מילאו את עיני.

"דרך אגב, "אמרה סיידי, "זה עלול לכאוב קצת".

"תודה רבה" אמרתי בחריקת שיניים. "היה נחמד מאוד מצדך להזהיר אותי עכשיו."

השרביט התחיל להתנפח. כשהעשן התפזר והכאב עבר, במקום שרביט אני החזקתי חרב שעשויה מארד שמימי. מה שזה לא יהיה, זה לא היה אנקלומוס.

"מה זה?" שאלתי. "זה ענק."

קרטר שרק "ראיתי אותה במוזיאון זה קופיס ".

הרמתי את החרב. 

האדן היה כבד מדי בשבילי. הלהב היה מעוקל ומגושם, כמו סכין וו ענקית. ניסיתי להזיז אותה וכמעט איבדתי את שיווי המשקל.

"זה לא נראה כמו שלך, "אמרתי לקרטר. "שלך לא נקראת גם קופיס?"

"שלי נקרא חופ'ש," אמר קרטר. "הגרסה המצרית המקורית. מה אתה מחזיק הוא קופיס-העיצוב יווני למקור המצרי. וזאת החרב שתלמי השתמש בה ".

הבטתי בסיידי."הוא מנסה לבלבל אותי?"

"לא, "אמרה בעליזות. "הוא מבלבל בלי לנסות".

קרטר חבט בכף ידו על מצחו. "זה אפילו לא היה מבלבל. איך זה היה-? לא משנה. פרסי, העיקר הוא שאתה יכול להילחם עם זה נכון?"

"זה מרגיש כמו סכין קצבים, אבל אני יסתדר, מה אתכם?"

אנבת התעסקה עם המחרוזת שלה. היא נראית יפה, אבל אני סוטה  מהנושא.

"סיידי, "היא אמרה, "ההירוגליפים האלה שהשתמשת בהם בחוף רוקוויי ...מה הקטע שלהם?"

"קוראים להם- טוב, אני לא יכול להגיד את המילה בלי לפוצץ משהו,חכי רגע." 

סיידי חיטטה בתרמיל הגב שלה. היא הוציאה פפירוס צהוב, נוצה ובקבוק דיו - אני מניח שעט ונייר  זה לא באופנה. היא כרעה על ברכיה, משתמשת בתרמיל שלה כשולחן מאולתר וכתבה באותיות רגילות: חד-ג'.

"זה כישוף טוב, "הסכים קרטר. "אנחנו יכולים להדגים לך איך זה עובד בשביל שתדעי איך להגיד את זה-"

"אין צורך, "אמרה אנבת'. "הביטוי אומר להתפוצץ?"

"פחות או יותר, "אמרה סיידי.

"ואתה יכול לכתוב את ההירוגליף על מגילה בלי להפעיל אותו?"

"נכון, הפפירוס שומרת את הקסם, אם אתה קורא את המילה מהפפירוס ... טוב, זה אפילו טוב יותר. קאו-בום עם פחות מאמץ".

"טוב, "אמרה אנבת' "יש לך עוד פיסת פפירוס?"

"אנבת'," אמרתי, "מה את עושה? כי אם את מתעסקת

עם מילים מתפוצצות-"

"תירגע," היא אמרה. "אני יודעת מה אני עושה. בערך ."

היא התיישבה ליד סיידי, שנתנה לה גיליון חדש של פפירוס.

אנבת' נטלה את הנוצה וכתבה משהו ביוונית עתיקה.

בגלל הדיסלקציה, יש לי מזל אם אני מצליח לזהות מילים באנגלית, אבל בגלל שאני

חצוי , אין לי בעיה עם יוונית עתיקה.

"ק-רו-נו, "הכרזתי "פיצוץ?"

אנבת' חייכה חיוך קטן ומרושע "המונח הקרוב ביותר שיכולתי לחשוב עליו.

פשוטו כמשמעו זה אומר פיצוץ עם ברקים."

"אוו, " אמרה סיידי. "אני אוהבת דברים עם ברקים".

קרטר בהה בפפירוס. "את חושבת שאנחנו יכולים להשתמש במילים יווניות כמו שאנחנו משתמשים עם הירוגליפים? "

"שווה לנסות," אמרה אנבת'. "מי ממכם יותר טוב עם קסמים?"

"סיידי, "אמר קרטר. "אני קוסם יותר קרבי."

"מצב עוף ענק,"נזכרתי.

"אחי, האווטאר שלי הוא לוחם בעל נשימה".

"אני עדיין חושב שאתה יכול לקבל עסקת חסות עם איזה חברת עופות ולעשות כמה דולרים טובים".

"קחו את זה, שניכם." אנבת' הושיטה את הפפירוס לסיידי. "קרטר, בוא נחליף. אני אנסה את החרב שלך, ואתה תנסה את הכובע שלי ".

היא השליכה לו את הכובע.

"אני בדרך כלל יותר בקטע של כדורסל, אבל ..." קרטר לבש את הכובע ונעלם. 

"וואו, אוקיי. אני בלתי נראה? "

סיידי מחאה כפיים. "אף פעם לא נראית טוב יותר"

"מצחיק מאוד."

"אתה יכול ללכת ככה לסתנה "הציעה אנבת', "אולי הוא לא ישים לב, ואז אתה תוכל לקחת לו את הכתר."

"אבל אמרת לנו שהכובע לא עוזר נגד סתנה, "אמר קרטר.

"אבל זה היה אני, "אמרה אנבת', "יוונית עם פריט קסמים יווני. איתך אולי זה יעבוד."

"קרטר, תיראה," אמרתי. "הדבר היחיד שנראה טוב יותר מעוף ענק הוא עוף ענק בלתי נראה. "

לפתע רעדה האדמה מתחת לרגלינו.

בקצה הדרומי של האי, האיר פיצוץ לבן את האופק.

"זה לא יכול להיות טוב, "אמרה אנבת'. '

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות